פסק-דין בתיק בר"ע 1029/05

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה בוטלו הליכי פינוי מנכס שבוצעו על ידי המבקשת נגד המשיב.

רקע עובדתי

1.         ביום 28.6.99 נתן בית משפט השלום בירושלים פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיב ולטובת האפוטרופוס הכללי (להלן: "פסק הדין").

חלקו הראשון של פסק הדין קובע כך:

"... הנני מחליט בזאת לקבל את הטענות שבכתב התביעה וליתן על בסיסן פסק דין הצהרתי כדלקמן:

1. הנתבע [המשיב - א.פ.] או מי מטעמו אינם רשאים לעשות שימוש ב-¼ חלקים בדירה ברח' הנביאים 15 ירושלים... מבלי שיחתמו עם התובע [האפוטרופוס הכללי - א.פ] על הסכם שכירות וישלמו לתובע שכר ראוי בגין ¼ חלקים בדירה, עפ"י חוו"ד השמאי הממשלתי".

(הדירה האמורה, ברח' הנביאים 15 בירושלים, תכונה להלן: "הנכס").

חלקו השני של פסק הדין הינו אופרטיבי והוא מחייב את הנתבע לשלם לאפוטרופוס הכללי שכר ראוי בגין השימוש ברבע הנכס וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד, הכל על פי הסכומים המפורטים בו.

2.         האפוטרופוס הכללי ניהל את רבע הנכס האמור וביום 10.7.02 חתם על הסכם למכירתו למבקשת. ביום 22.8.02 אושר הסכם המכירה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

3.         ביום 6.2.03 הגישה המבקשת בקשה לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ובה התבקש סעד של פינוי החייב מרבע הנכס. למשיב נשלחה אזהרה ובה התראה בנוסח כדלקמן: "צו עשה מסוג: פינוי, איסור שימוש ב-¼ חלקים בדירה ברחוב הנביאים 15 מבלי שיחתמו על הסכם שכירות וישלמו שכר ראוי".

4.         בהעדר תגובת המשיב לאזהרה, שהומצאה לו אישית ביום 31.8.03, הגישה המבקשת בקשה להורות על מתן הודעת פינוי ולקבוע מועד לפינוי. ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה ואישר את ביצוע הפינוי. ביום 14.6.04 בוצע צו הפינוי. חפציו של המשיב הוצאו מחדר וממטבח והועברו לחלקו השני של הנכס, והחזקה ברבע הנכס נמסרה לידי המבקשת.

5.         ביום 27.10.04 הגיש המשיב באמצעות בא-כוחו "בקשה לביטול הודעת הפינוי וביצוע שלא כדין של פסק דין שניתן בהעדר", בה הלין הן על פסק דינו של בית משפט השלום שניתן בהעדר הגנה, והן על הליך הפינוי שבוצע במסגרת ההוצאה לפועל מטעמים שונים, וכן טען טענת "פרעתי". לאחר שהוגשה תגובת המבקשת לטענת "פרעתי", התקיים דיון לפני ראש ההוצאה לפועל והצדדים הגישו אסמכתאות משפטיות לטיעוניהם, בלא שנחקר מי מבין המצהירים מטעם הצדדים.

6.         ביום 16.10.05 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה האמורה, בה קיבל את בקשתו של המשיב, ביטל את הליך הפינוי שבוצע, הורה על השבת המצב לקדמותו וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב.

על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות ערעור זו.

החלטת ראש ההוצאה לפועל

7.         ראש ההוצאה לפועל קיבל את טענת המשיב, כי מדובר בפסק דין הצהרתי בדבר זכויות השימוש של המשיב ברבע מהנכס, אשר הותנו בחתימת המשיב על הסכם שכירות, וככזה - הוא אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל. נקבע, כי פסק הדין אינו מכיל הוראה לפינוי המשיב מהנכס, וסעד הפינוי, בהיותו סעד דרסטי ומרחיק לכת, מחייב הוראה מפורשת על כך. ראש ההוצאה לפועל למד על כך גם מתוך מכתביו של האפוטרופוס הכללי למשיב, שנשלחו לאחר מתן פסק הדין, מהם עולה, לדעתו, כי גם האפוטרופוס הכללי סבור, כי אין המדובר בפסק דין לפינוי החייב, אלא בפסק דין שהסעד בו הוא כספי.

מכל מקום, כך נקבע, גם אם פסק הדין ניתן להוצאה לפועל, הרי שהליך הפינוי חרג מרבע הדירה כפי שנקבע בפסק הדין.

8.         אשר לסעד לו זכאי המשיב קבע ראש ההוצאה לפועל, כי אף שהליך פינויו של המשיב הושלם והמבקשת תפסה חזקה בנכס מזה מספר חודשים, הרי שיש לבטלם, בין מכוח סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), בין מכוח תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") ובין מכוח סמכותו הטבועה של ראש הוצאה לפועל. עוד קבע, כי טענותיהם של הצדדים לגבי זכות החזקה בנכס ולגבי הנזקים שנגרמו למי מהם כתוצאה מהליך הפינוי מקומן בתובענה מתאימה לבית המשפט.

9.         בסיכומו של דבר הורה ראש ההוצאה לפועל על ביטול הליך הפינוי, והורה למבקשת לפנות את חלק הנכס שנתפס ולהחזירו לחזקת המשיב, וכן חייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב.

עיקרי טענות הצדדים